פסק-דין בתיק בג"ץ 2786/13

השופט א' רובינשטיין:

א.             עניינה של העתירה בבקשתו של העותר להעביר את האחריות לעריכת תסקיר, שעליו הורה בית המשפט לענייני משפחה במסגרת תובענה שהגיש העותר כנגד רעייתו לשעבר, המשיבה 5 (להלן המשיבה), מעירית בני ברק לגורם חיצוני עצמאי או לרשות מקומית אחרת.

רקע

ב.       ביום 8.2.11 נחתם הסכם גירושין בין העותר והמשיבה. הסכם הגירושין אושר במועד האמור על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בגדר תמ"ש 52210-08-10 (השופט אלבז), וניתן לו תוקף של פסק דין. בהסכם הגירושין נקבעו, בין היתר, הסדרי הראיה של העותר בנוגע לשני ילדיהם של בני הזוג.

ב.             ביולי 2012 הגיש העותר לבית המשפט לענייני משפחה "תביעה למשמורת ילדים וחינוכם" (תמ"ש 12198-07-12), בה נטען כי המשיבה החלה לסגת מקיום התחייבויותיה בהסכם "עד אשר הפכה את ההסכם כיום לאות מתה".

ג.              ביום 2.8.12 הוציא בית המשפט לענייני משפחה צו לתסקיר עובד סוציאלי לסדרי דין. ביום 27.8.12 פנה העותר לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להבהרת החלטה, בגדרה התבקש בית המשפט "להורות על עריכת התסקיר (עליו הורה בהחלטתו מיום 2.8.12) על ידי לשכה חיצונית נייטרלית (ירושלים או תל אביב) ולא באמצעות עיריית בני ברק", וזאת נוכח קשר מקצועי נטען בין המשיבה ואמה לבין עירית בני ברק. נטען, כי המשיבה עובדת בשירות הפסיכולוגי של העיריה, והאם עובדת במחלקת הרווחה. בהחלטתו מאותו מועד הורה בית המשפט על העברת פנייתו של העותר לעובדת סוציאלית מחוזית לסדרי דין על מנת שתבחן את טענותיו.

ד.             בתגובתה של משיבה 3, מרכזת שירות לרווחת הפרט והמשפחה במחוז תל אביב מרכז אצל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מיום 12.11.12, נאמר - בין היתר - כי "מדובר ביחידה מנוסה ומקצועית אשר פועלת עפ"י אמות מידה מקצועיות ומתרכזת במשימות של בחינת טובת הילדים וגיבוש המלצות לאור הראייה המקצועית, תוך מתן כבוד להורים והבנת אחריותם ההורית", וכי "אין מניעה שבני ברק יערכו את התסקיר המשלים. אין לי ספק כי יטפלו בעניין באופן מקצועי". לתגובה זו צורף מכתבה של העובדת הסוציאלית לסדרי דין - משיבה 2 - מיום 28.10.12, בו נאמר, כי "ידוע לנו שהאם עבדה בשרות הפסיכולוגי בב"ב אולם למיטב ידיעתי אינה עובדת כעת", וכי לא קיימת סיבה עניינית להעברת הבקשה לרשות אחרת.

ה.             ביני לביני, ביום 14.10.12 נדחתה בקשה לצו מניעה שהגיש העותר. בהחלטה נאמר, כי "הסמכות לקבוע מי העו"ס שיטפל בהגשת חוות דעת אינה נתונה לביהמ"ש. פנויה הדרך למבקש לפנות לממונים על העו"ס בעניין זה".

ו.              ביום 10.3.13 פנה העותר לפקיד סעד ראשי במשרד הרווחה, בו שב וביקש העברת האחריות לעריכת התסקיר מעירית בני ברק לרשות מקומית אחרת. בתגובתה של משיבה 4, העובדת הסוציאלית הראשית לסדרי דין, מיום 12.3.13, נאמר כי משיבה 2 מכירה את כל המשפחה מתוקף הטיפול בה, וכי טענת העותר "לניגוד אינטרסים אינה מתקיימת במקרה הנ"ל".

העתירה

ז.              מכאן העתירה, בה נטען כי העובדות הסוציאליות מחויבות לטוהר המידות, נקיון כפיים, קיום הליך הוגן ושקיפות מלאה (סעיף 23), וכי ההתעקשות שלא להעביר את עריכת התסקיר לרשות אחרת גובלת "בחוסר תו"ל (תום לב) משווע" ומלמדת "על רצון להסתיר דברים" (סעיף 27). על כן התבקשה העברת האחריות לעריכת התסקיר מעירית בני ברק לגורם חיצוני עצמאי או לרשות מקומית אחרת.

ח.             מכתחילה לא צורפה האם כמשיבה לעתירה, והצירוף נעשה בהחלטה מיום 19.5.13. בתגובת המשיבה מיום 23.6.13 (לפי ההחלטה מ-19.5.13) נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. נטען, כי תביעתו העיקרית של העותר בבית המשפט לענייני משפחה - נדחתה, ולפיכך היה על העותר להגיש ערעור על פסק דין זה. לטענת המשיבה, דין העתירה להידחות אף לעיצומם של דברים, שכן היא מעולם לא עבדה באגף הרווחה של עירית בני ברק, ואין ולא היה לה כל קשר - מקצועי או חברי - עם פקידת הסעד או עם אגף הרווחה. נטען, כי החל מיום 1.8.12 המשיבה אינה עובדת בעירית בני ברק. המשיבות האחרות לא הגיבו לעתירה.

הכרעה

ט.             לאחר עיון בעתירה, חוששנו כי לא נוכל להיעתר לה. מעיון בתיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה עולה, כי ביום 28.4.13 ניתן - לבקשת המשיבה - פסק דין (שהוכתר כ"החלטה") לפיו נדחתה התובענה שהגיש העותר, וזאת מחמת אי שיתוף פעולה עם פקידת הסעד. לפיכך נדמה, כי העתירה - המשיגה על החלטות ביניים שניתנו בגדרה של אותה תובענה - התייתרה. ואולם, גם אלמלא ניתן פסק הדין - לא היה מקום להתערבותנו.

י.              החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנו במסגרת הליך המתנהל בין העותר והמשיבה בעניין סידורי הראיה של ילדיהם. ואולם, כידוע, "התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק בהליכים תלויים ועומדים בפניהם של בתי-המשפט שמורה לחריג-שבחריג, ועיקרה הוא בהפעלתה של ביקורת שיפוטית על פעולותיו המנהליות או הסמי-מנהליות של בית-המשפט ורק על אותן מבין אלו, הנגועות בחוסר סבירות קיצוני או שנעשו בחריגה מסמכות" (בג"צ 3844/07 צבי נ' כבוד השופטת מוסיה ארד, נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים (2007)). אינני סבור, כי המקרה דנא בא בקהלם של אותם מקרים חריגים. ככל שההליך בבית המשפט לענייני משפחה היה ממשיך להתנהל, והיה מוגש תסקיר, היה משקלו הראייתי של זה נתון להערכתו של בית המשפט, והדעת נותנת כי בגדר זאת היו נשקלות אף טענותיו של העותר בדבר ניגוד עניינים, לגביהן איננו מביעים דעה (הגם שמטבע הדברים על העותר להוכיחן בראיות כבדות משקל, ולנגד עינינו החומר שהובא בתגובת המשיבה); מכל מקום, בידי העותר היתה עומדת האפשרות להשיג על קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, ככל שזו לא היתה נושאת חן בעיניו, בדרכים הערעוריות המקובלות, קרי, לרשות העותר עמד סעד חלופי. ודוק - בעובדה, שבפיו של העותר טענות מנהליות באשר לעבודתן של העובדות הסוציאליות ורשויות הרווחה, אין כדי לשלול את קיומו של הסעד החלופי - "נתנו את דעתנו לכך שבגדרה של העתירה מועלות טענות הנוגעות לחוקיות פעולות גורמי משרד הרווחה, ואולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשנות מקביעתנו כי קיים לעותרים סעד חלופי. דומה הדבר לאותם המקרים בהם מוגשות עתירות לבית משפט זה בנוגע לחוקיות פעולות רשויות האכיפה אגב העמדה לדין פלילי. באותם המקרים - כאשר היה מדובר בטענות של נאשם בדבר פגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (לרבות בשלב החקירה) - נקבע על ידי בית משפט זה כי על אף כי לבית משפט זה, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, הסמכות לבחון את תקינות מעשיהם של גופי שלטון הרי ש'דרך המלך' להעלאת טענות מעין אלה היא במסגרת ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית וכי על כן דין העתירות להידחות על הסף" (בג"ץ 2592/10 פלוני ואח' נ' רבקה כהן, פקידת סעד לסדרי דין (2010), השופט דנציגר). אכן, לא אחת ולא שתיים מתגלעות מחלוקות בין בני זוג שנפרדו באשר לעמדת רשויות הרווחה, ונטענות טענות - שעל פי רוב אינן מבוססות - באשר למשוא פנים כזה או אחר; ואולם, המקום לכך הוא ככלל במובהק בבית המשפט לענייני משפחה, שסמכותו ומומחיותו באלה, ולא בבית משפט זה.

יא.           בטרם חתימה יצוין, כי ביום 12.5.13 הגיש העותר "בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד", שעניינה פסק הדין מיום 28.4.13. בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 13.5.13 נאמר, כי "ניתן יהיה לשוב ולדון בבקשה לאחר קבלת החלטת בג"צ". אם כן, דלתו של ההליך בבית המשפט לענייני משפחה לא ננעלה בפניו של העותר, ובית המשפט לענייני משפחה יכריע בבקשתו לפי חכמתו ושיפוטו.

כללם של דברים

יב.      נוכח האמור, אין בידינו להיעתר לעתירה. העותר ישלם למשיבה 5 הוצאות בסך 2,500 ש"ח.

ניתן היום, ז' באב תשע"ג (14.7.2013).